שוק המעסיקים את השכירים במדינת ישראל מורכב ממכלול מגוון של מקומות תעסוקה ותפקידים שונים החל ממישרות ניקיון, טיפול, סיעוד ושמירה ועד למשרות ההייטק הבכירות.
רבים מאיתנו חוששים מהמילה הגדולה הזו הנקראת "עצמאי" ובוחרים בתפקיד של שכירים לרוב בכדי לא להתמודד עם אחריות הכרוכה בנטילת סיכונים בפתיחת עסק. אותו ציבור עובדים לא חסר כישורי ניהול, אחריות, יוזמה ועצמאות, תכונות שהיו מסייעות בהחלט בניהול עסק עצמאי ותיפעול עובדים. אבל דרוש אומץ רב מסתבר כדי להיות בצד הזה של המיתרס. נראה כי ציבור השכירים עולה על ציבור בעלי העסקים הפרטיים.
כאשר מתרחש מקרה פרטי של פגיעה בזכותיותיו של עובד לרוב יצטרך המעסיק לשאת בתוצאות משפטיות שכן מלכתחילה השכיר נמצא בנקודת חולשה שאותה יכול המעסיק לנצל בקלי קלות, מה שבציאות מתרחש במימדים עצומים, הרבה מעבר לנתונים המספריים של מקרי פגיעה בזכויות עובדים.
נמצא כי רבים הם העובדים השומרים על שתיקה רועמת מהחשש העצום להפסיד את מקום עבודתם. הסיבות לפגיעה בזכויות העובד הינן רבות מספור, ונעות בין הפגיעה הנפוצה ביותר היא שכר העובד ועד פגיעות קיצוניות המגיעות לבתי המשפט בתחום הפלילי.
החוק נועד להגן על זכויותיו של העובד השכיר, ואי אפשר להבין איך חברות בעלות שם מנצלות ניצול פושע את עובדיהן ללא מחשבה. עובדים נפגעים מידי חודש ומידי יום במקומות עבודתם ונוצרת התחושה כאילו אין הערכה אל המאמץ שנותן העובד בכל שעות היום המרובות בהן הוא נמצא במקום עבודתו. לא רק שאין הערכה, שהרי עם הערכה לא הולכים למכולת, נמצא כי עובדים רבים חווים השפלות מילוליות מידי יום ובסוף החודש לא מתוגמלים בהתאם לתפוקתם.
שורש הבעיה נעוץ במודלים המטופשים שעל פיהם פועלים המעסיקים הפרטיים או חברות ונמצא כי במקום להגדיל את תפוקתו של העובד, למעשה יוצא בפועל כי העובדים על פי רוב לא מרוצים מהתנאים ומהיחס ולכן לא יפיקו את המקסימום האשפרי מכל שעת עבודה אותה הם נותנים.
ניקח לדוגמא חברת תקשורת גדולה המעסיקה את עובדיה על פי מודל שלפיו בכל חודש משתנים תנאי השכר של העובד. במחלקות המכירות ובמחלקות שירות לקוחות וקשרי לקוחות מועסקים נציגים רבים המטפלים מידי יום בעשרות לקוחות של החברה. העובדים מתאמצים בזיעת אפם לשמר כל לקוח, משתדלים להעניק חבילות בהתאם לצרכי הלקוח, מתמקחים, מקיזים דם, כל זאת בכדי לקבל בונוס עבור מכירות ובסוף החודש הם מוצאים כי תלוש השכר יישאר בדיוק כפי שהיה חודש קודם לכן וחודשים רבים לפני. אם דבר כזה קורה כאשר בפירוש נאמר לעובדים בכל שיחת מנהלי המכירות כי אם ימכרו יקבלו תוספת. חוקית העובד זכאי לקבל את הבונוס.
לחברת התקשורת הידועה יש פטנט. היא מודיעה בסוף החודש כי התנאים שונו. אם אחוזי הרווח מהמכירות עוברים את הסכום של סך שעות העבודה של העובד, יקבל הנ"ל את הבונוס.
ניקח לדוגמא את את העובד המוכשר שמצליח לעמוד ביעדים ואף לעבור אותם. מה קורה במקרה כזה? למעשה מסתבר שלאחר שהעובד מצליח לעבור את היעד, מזדרז מנהל המחלקה להודיע כי היעד עלה וכך משתנה היעד מחודש לחודש והעובד לא מצליח לזכות בבונוסים השמנים המגיעים לו על מכירת סכומי עתק הנכנסים לכיסה של החברה.
כלכלנים רבים בשוק המאמרים בנושאי תעסוקה מספרים על מודלים בעלי נוסחאות קסם שנוסו במדינות מפותחות. לפי המודלים הללו העובד מקבל תנאים מסבירי רצון, שעות עבודה מרובות במהלך השבוע וסופשבוע מוארך של 3 ימים כדי שהעובד ינוח ויוכל לחדש את כוחותיו. בונוסים שמנים על מכירות גדולות משפרות את ביצועי העובד. עובד שלא מתוגמל בשלב מסויים יתחיל להתייאש ממקום עבודתו ולמלא את שעות העבודה שלו בפחות עשייה בידיעה שמימלא כל מאמץ שלו לא יישא פרי כמצופה.
לעיתים מתקנאים אנשים באותם עובדי חברות תקשורת ידועות בעוד המצב על פניו של המועסק בחברות אלה חש מירמור עז וחושש לדבר על הפגיעה בזכויותיו מחשש להיות למחרת ללא עבודה.
אצל המעסיק הפרטי הסיפור אחר לגמרי. יש יחס יותר אישי וישיר בין המעסיק למועסק ככל שהחברה יותר קטנה ולכן יש יותר מקום למשא ומתן אם כי המועסק עדיין נתון לקפריזות האישיות של אדם אחד.
במקום להביא את שוק העובדים השכירים למצב של מובטלות תמידית או לחלופין מצב של תעסוקה עם מירמור ופגיעה בזכויות העובד ניתן לקחת את העניינים צעד אחד קדימה במדינה הזו הנחשבת למפותחת ולהכיל מודלים חדשים של העסקה ולראות תפוקות חדשות ועובדים שמחים. בפועל מה שקורה הוא שבמקומות עבודה קצב תחלופת העובדים עצומה והממוצע של העסקת עובד מגיעה לפחות משנה.
אותה חברת תקשורת גדולה שנתתי כדוגמא פותרת את בעיית התחלופה באופן זמני על ידי כך שהיא מחתימה את העובד כי הוא מתחייב להיות מועסק בחברה למשך תשעה חודשים ולפי תנאי העסקתה של אותה חברה רק לחברה עצמה מותר לפטר את העובד, ואם העובד יתפטר מרצונו עליו לשלם קנס כספי גדול בעלות של משכורת חודשית.
איך שחיתות כזו מתקיימת וכולם שותקים???
רבים מאיתנו חוששים מהמילה הגדולה הזו הנקראת "עצמאי" ובוחרים בתפקיד של שכירים לרוב בכדי לא להתמודד עם אחריות הכרוכה בנטילת סיכונים בפתיחת עסק. אותו ציבור עובדים לא חסר כישורי ניהול, אחריות, יוזמה ועצמאות, תכונות שהיו מסייעות בהחלט בניהול עסק עצמאי ותיפעול עובדים. אבל דרוש אומץ רב מסתבר כדי להיות בצד הזה של המיתרס. נראה כי ציבור השכירים עולה על ציבור בעלי העסקים הפרטיים.
כאשר מתרחש מקרה פרטי של פגיעה בזכותיותיו של עובד לרוב יצטרך המעסיק לשאת בתוצאות משפטיות שכן מלכתחילה השכיר נמצא בנקודת חולשה שאותה יכול המעסיק לנצל בקלי קלות, מה שבציאות מתרחש במימדים עצומים, הרבה מעבר לנתונים המספריים של מקרי פגיעה בזכויות עובדים.
נמצא כי רבים הם העובדים השומרים על שתיקה רועמת מהחשש העצום להפסיד את מקום עבודתם. הסיבות לפגיעה בזכויות העובד הינן רבות מספור, ונעות בין הפגיעה הנפוצה ביותר היא שכר העובד ועד פגיעות קיצוניות המגיעות לבתי המשפט בתחום הפלילי.
החוק נועד להגן על זכויותיו של העובד השכיר, ואי אפשר להבין איך חברות בעלות שם מנצלות ניצול פושע את עובדיהן ללא מחשבה. עובדים נפגעים מידי חודש ומידי יום במקומות עבודתם ונוצרת התחושה כאילו אין הערכה אל המאמץ שנותן העובד בכל שעות היום המרובות בהן הוא נמצא במקום עבודתו. לא רק שאין הערכה, שהרי עם הערכה לא הולכים למכולת, נמצא כי עובדים רבים חווים השפלות מילוליות מידי יום ובסוף החודש לא מתוגמלים בהתאם לתפוקתם.
שורש הבעיה נעוץ במודלים המטופשים שעל פיהם פועלים המעסיקים הפרטיים או חברות ונמצא כי במקום להגדיל את תפוקתו של העובד, למעשה יוצא בפועל כי העובדים על פי רוב לא מרוצים מהתנאים ומהיחס ולכן לא יפיקו את המקסימום האשפרי מכל שעת עבודה אותה הם נותנים.
ניקח לדוגמא חברת תקשורת גדולה המעסיקה את עובדיה על פי מודל שלפיו בכל חודש משתנים תנאי השכר של העובד. במחלקות המכירות ובמחלקות שירות לקוחות וקשרי לקוחות מועסקים נציגים רבים המטפלים מידי יום בעשרות לקוחות של החברה. העובדים מתאמצים בזיעת אפם לשמר כל לקוח, משתדלים להעניק חבילות בהתאם לצרכי הלקוח, מתמקחים, מקיזים דם, כל זאת בכדי לקבל בונוס עבור מכירות ובסוף החודש הם מוצאים כי תלוש השכר יישאר בדיוק כפי שהיה חודש קודם לכן וחודשים רבים לפני. אם דבר כזה קורה כאשר בפירוש נאמר לעובדים בכל שיחת מנהלי המכירות כי אם ימכרו יקבלו תוספת. חוקית העובד זכאי לקבל את הבונוס.
לחברת התקשורת הידועה יש פטנט. היא מודיעה בסוף החודש כי התנאים שונו. אם אחוזי הרווח מהמכירות עוברים את הסכום של סך שעות העבודה של העובד, יקבל הנ"ל את הבונוס.
ניקח לדוגמא את את העובד המוכשר שמצליח לעמוד ביעדים ואף לעבור אותם. מה קורה במקרה כזה? למעשה מסתבר שלאחר שהעובד מצליח לעבור את היעד, מזדרז מנהל המחלקה להודיע כי היעד עלה וכך משתנה היעד מחודש לחודש והעובד לא מצליח לזכות בבונוסים השמנים המגיעים לו על מכירת סכומי עתק הנכנסים לכיסה של החברה.
כלכלנים רבים בשוק המאמרים בנושאי תעסוקה מספרים על מודלים בעלי נוסחאות קסם שנוסו במדינות מפותחות. לפי המודלים הללו העובד מקבל תנאים מסבירי רצון, שעות עבודה מרובות במהלך השבוע וסופשבוע מוארך של 3 ימים כדי שהעובד ינוח ויוכל לחדש את כוחותיו. בונוסים שמנים על מכירות גדולות משפרות את ביצועי העובד. עובד שלא מתוגמל בשלב מסויים יתחיל להתייאש ממקום עבודתו ולמלא את שעות העבודה שלו בפחות עשייה בידיעה שמימלא כל מאמץ שלו לא יישא פרי כמצופה.
לעיתים מתקנאים אנשים באותם עובדי חברות תקשורת ידועות בעוד המצב על פניו של המועסק בחברות אלה חש מירמור עז וחושש לדבר על הפגיעה בזכויותיו מחשש להיות למחרת ללא עבודה.
אצל המעסיק הפרטי הסיפור אחר לגמרי. יש יחס יותר אישי וישיר בין המעסיק למועסק ככל שהחברה יותר קטנה ולכן יש יותר מקום למשא ומתן אם כי המועסק עדיין נתון לקפריזות האישיות של אדם אחד.
במקום להביא את שוק העובדים השכירים למצב של מובטלות תמידית או לחלופין מצב של תעסוקה עם מירמור ופגיעה בזכויות העובד ניתן לקחת את העניינים צעד אחד קדימה במדינה הזו הנחשבת למפותחת ולהכיל מודלים חדשים של העסקה ולראות תפוקות חדשות ועובדים שמחים. בפועל מה שקורה הוא שבמקומות עבודה קצב תחלופת העובדים עצומה והממוצע של העסקת עובד מגיעה לפחות משנה.
אותה חברת תקשורת גדולה שנתתי כדוגמא פותרת את בעיית התחלופה באופן זמני על ידי כך שהיא מחתימה את העובד כי הוא מתחייב להיות מועסק בחברה למשך תשעה חודשים ולפי תנאי העסקתה של אותה חברה רק לחברה עצמה מותר לפטר את העובד, ואם העובד יתפטר מרצונו עליו לשלם קנס כספי גדול בעלות של משכורת חודשית.
איך שחיתות כזו מתקיימת וכולם שותקים???
בריאות הציבור נולד כמענה לצורך שלנו לשפר את איכות חיינו על ידי הבנה של סוגי המזון השונים שאנו צורכים. בעידן של אוכל תעשייתי ומרכולים עמוסים בשפע מן המוכן, עלינו לדעת אילו מוצרים חיוניים לגופינו ואילו מוצרים עלולים לסכן את בריאותנו
